<h1>תורת הבית הקצר לרשב"א בית שני שער שלישי</h1>
<h2>דף מ.</h2>
חסירה כיצד, שני מינין יש בחסרין ואילו הן הריאה שחסרה מניין האונין שלה וחסרת הרגלים. הריאה שחסרה כבר נתבאר דינה למעלה עם דיני הריאה. בהמה בעלת שלש רגלים טריפה. במה דברים אמורים בחסרה ברגל אבל חסרה ביד כשירה. חסרת רגל שאמרו בשנחסר העצם העליון, שהרי היא כבוקא דאטמא שניטל ממקומו. וכן אם חסר העצם האמצעי שהוא השוק, שהרי הוא כנחתכו רגליה. אבל חסרה הרגל הנמכר עם הראש כשירה, שאפילו נחתך שם כשירה. כבר אמרנו שכל מקום שתחסר טריפה היתר טריפה, שהיתר כנטול. ולפיכך אם היתה יתרה ברגל טריפה. במה דברים אמורים בשהיתה בעלת שלש רגלים לפי שכשאנו רואין את היתר כנטול ממקומו הרי היא כחסירת רגל. נמצאו לה שני רגלים דבוקין זה לזה, יש מרבותיי שאמרו שאם נדבקו במקום שאם נחתך היתר עם מקומו טריפה, הרי אנו רואין אותן כנטולין וטריפה. ולא יראה לי כן, שלא אמרו כל יתר כנטול עם מקומו, אלא כל יתר כנטול, רצונו לומר כנטול היתר, ולפיכך כל שינטל ממקומו ועושה אותה טריפה בנטילתו טריפה, ואם לאו כשירה. וראוי לחוש לדברי רבותיי שאמרו להחמיר בשל תורה. כל אבר שנאמר בו שאם היה חסר טריפה כך אם ניטל טריפה. אבל כל אבר שנאמר בו שאם ניטל טריפה, אם נבראת חסרת אותו אבר, יש מגדולי המורים שאמרו שהיא כשירה, שאם לא כן נמצאת החסירה והנטולה אחת. ולא יראה לי כן, שהרי הכבד אחד מן המנויין בנטולין, וכל עצמנו לא אסרנו נטולת הכבד אלא מפני המרה, ואם נבראת בלא כבד טריפה, שגם היא חסירת המרה היא. ולא מנו נטולה וחסרה אלא ללמדך שאחד הניטל ביד ואחד שחסר מן התולדה טריפה, שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק ולומר דדווקא שחסרה מתולדתה אבל היה לה וניטל כשירה או בהיפך.
<h2>דף מו:</h2>
השוחט בהמה מעוברת, העובר מותר בשחיטת האם, ואפילו מצא בה בן תשעה חי, כמו שיתבאר בשער החמישי של בית זה. הוציא העובר אחד מאיבריו ונשחטה האם, האבר עצמו אסור כטריפה. מפי השמועה למדו שזה שאמר הכתוב ובשר בשדה טריפה לא תאכלו, לימד על כל שיצא ממחיצתו שהוא כטריפה. ואפילו החזירו אסור, שאין לו תקנה בחזרה כטריפה שאין לה תקנה לאחר איסורה. ואפילו מקום חתך שלא יצא לחוץ אסור. ושאר העובר שבפנים מותר. במה דברים אמורים בשלא החזיר האבר בפנים עד שלא נשחטה האם, אבל החזירו לפנים עד שלא נשחטה האם ואחר כך נשחטה, אבר עצמו שיצא אסור ומקום חתך מותר. דבר זה שאמרנו אפילו יצא רובו של אבר ולא נשאר בפנים אלא המיעוט, ואין מטילין בכיוצא בזה המיעוט שבפנים אחר הרוב. במה דברים אמורים בשלא יצא רובו של עובר, אבל יצא רובו של עובר הרי זה כילוד ואפילו המיעוט שנשאר בפנים אינו ניתר בשחיטת האם. יצא חציו ברוב אבר, כגון שיצא רוב ידו, כשאתה משער מה שיצא אינו רוב העובר, ואילו תטיל מיעוט היד הנשאר בפנים אחר רוב היד שיצא, ותצרף המיעוט עם רוב היד ואתה רואה כאילו הוציא כל ידו נמצא שיצא רוב העובר, הרי כולו אסור, מטילין אנו מיעוט האבר אחר רובו. יצא רובו במיעוט אבר אסור, ואין אומרין נטיל מיעוט אבר זה שיצא אחר רוב האבר שבפנים, אלא מטילין אותו אחר רוב העובר שיצא ואסור. הוציא ראשו לבדו הרי זה כילוד. ולפיכך אם בן שמונה הוא בין חי בין מת הרי זה אסור, לפי שלא ניתר לא בשחיטת האם ולא בשחיטת עצמו. וכן הדין לבן תשעה מת. שאילו בן תשעה חי היה ניתר בשחיטת עצמו, כמו שיתבאר בשער החמישי. הוציא ידו והחזירה ועוד הוציא ידו השנייה והחזירה וכן רגלו והחזירה וכן עד שהשלים לרובו, יראה לי כי מה שנשאר בפנים שלא יצא מותר אע"פ שיצא רובו, כיון שהחזיר כל אבר ואבר ולא נמצא רובו בחוץ ביחד הרי אנו רואין אותו כאילו לא נולד רובו. במה דברים אמורים שלא לאסור המיעוט הנשאר בפנים מחמת אותו רוב שיצא בסירוגין, אבל מה שיצא הרי זה אסור. במה דברים אמורים בשהוציא והחזיר, אבל אם היה חותך והולך מה שיצא לחוץ והשלים לרובו בין כל החתכים, הרי המיעוט הנשאר בפנים אסור אע"פ שלא יצא הרוב בבת אחת. דברים אלו שאמרנו בבן שמונה בין חי בין מת, לפי שאין במינו שחיטה והואיל ויצא אינו ניתר בשחיטת האם. וכן הדין בבן תשעה מת. אבל בבן תשעה חי, כל שיצא ממנו רובו אינו ניתר בשחיטת האם, דהרי זה כילוד וניתר בשחיטת עצמו. אבל הוציא מיעוטו הרי מה שיצא אסור כטריפה והשאר מותר בשחיטת האם.
